הוא
"האלכוהול טבול בדמי," זעק בחדווה. "מי זו חדווה?," שאל הערס
הבת ימי שעצר לידו עם הסובארו.
"קדימה, מהר, ואל תגמגם!," אמר הערס בנחישות, והוסיף קללה
עסיסית, "בשביל להצדיק את הסטריאוטיפ," אמר לנו מאוחר יותר.
"היא השכנה ממול שאני מאוהב בה קשות," אמר לבסוף. "אז תפסיק
להיות הומו ותתחיל איתה," פסק הערס והוסיף קריצה.
"התחלתי."
"נו? זורמת?".
"אל תדבר עליה ככה!".
"טוב, בוא נתחיל מזה שאתה לא תגיד לי איך לדבר. אני מבית ים,
אם שכחת."
הוא הוריד את ראשו במבוכה. "לא צריך להיות נבוך, רק להיות
ענייני ומעניין," עודד אותו הערס.
"כדי להיות סיפור ארוך לקצר, התחלתי איתה והיא לא מעוניינת,"
סיפר בצורה מפתיעה לזר מוחלט, ועוד לערס מוחלט.
"כדאי שתפסיקו לשחק על הקטע של הערס," אמר לנו.
לפתע הוארו השמיים וברק נשלח לעבר המכונית. הערס הבית ימי הפך
באורח פלא לביל גייטס. הנ"ל העיף מבט חטוף לעבר שותפו לשיחה
ואז מבט קצת יותר ארוך בסובארו בה ישב, יצא מזועזע מהרכב ותפס
מונית לנתב"ג.
הוא שתה את שארית הוויסקי תוך כדי צעידה על הכביש הראשי,
כשמטרתו ברורה לכל אידיוט- להידרס ולמות, בסופו של דבר. "הכל!
רק לא לחוש את כאב אותה הדחייה," חשב לעצמו.
לפתע דרסה אותו משאית. "זה הרבה יותר כואב," חשב.
נהג המשאית עצר ויצא מן הרכב. הוא הביט בגופה המוטלת חסרת חיים
אך עדיין מפרפרת שהייתה מרוחה על הכביש, וגם קצת על הגלגלים
שלו, גירד בפדחתו, חזר למשאית ונמלט כל עוד נפשו בו. הוא עוד
ישלם על זה.

חדווה
"אל תשאלי מה קרה לי," אמרה חדווה בהתרגשות לשפופרת. "מה כבר
קרה לך?," מלמל הקול האדיש שבקע מן האפרכסת. "הבחור שאני
מעוניינת בו רבות שגר מולי סוף סוף התחיל אתי!," צווחה בצורה
אופיינית לנקבה מיוחמת.
"נו, זרמת?".
"נראה לך? גברים אוהבים שמשחקים איתם קשות להשגה."
"זה כל כך חלף עם הרוח מן העולם," אמר הקול בזלזול.
"אה." הוסיפה חדווה את עוד אחת מהשנינויות האינטלגנטיות הרבות
שבאמתחתה.
"יהיה בסדר," נזכר הקול בתפקידה בשיחה וניסה לעודד את הבחורה
שהייתה שרויה כעת בחוסר אונים קל שנגרם כתוצאה מעומס יתר על
האונה השמאלית של מוחה.
-שתיקה ממושכת-
"טוב, אני בטוחה שהוא לא לקח את הדחייה קשה מדי," אמרה חדווה
(סוף השתיקה הממושכת, אם תהיתם).
"אין לך מה לדאוג בכלל," אישר הקול.

מלאך המוות
"בוא כבר!," זעק מלאך המוות וניסה להעמיד פני קשוח.
הדמות ששכבה על הכביש נראתה די מעוררת רחמים.
"גם בחיים שאחרי אתה מתרפס ברחמים עצמיים?," מלאך המוות עבר
למה שהוא טוב בו באמת.
"עזוב אותי בשקט!," הוא בכה.
"תקשיב, חתיכת מפסידן. אני אוסף מאה, אולי מאה ואחד מסכנים
כמוך ביום! אין לי זמן לשטויות שלך, יש לי כבר שלוש קריאות
חדשות בביפר ואחת מהן היא באיי פיג'י. אתה יודע איזה קשה זה
למצוא את איי פיג'י?".
"תלך אליהם ועד שתחזור אני אהיה מוכן, מבטיח."
"בחיי שאתה פתטי," סיכם מלאך המוות את העניין, ובעוד הוא
חושב שוב על כמה שנמאס לו ועל כמה שקריירה חקלאית יכולה להיות
נחמדה, הוא גרר את נשמתו של הבחור אל העולם הבא וסיכם את
העניין.
תמיד ידע לחתוך עניינים, הבחור.