את יושבת על כסאי
ומשחקת בצללים שעל הקיר
ואני על המיטה, בתנוחה עוברית
מתגוננת
מתכרבלת לי בפינה
ומביטה בך
את הרי לעולם לא תביני
ממרומי האולימפוס של כסא המחשב שלי
מדוע אני מפנה את פניי
כדי לא לראות את צלליתך המושלמת
ומדוע לעולם לא תהיי נשמתי התאומה
באמת.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.