דרור ולדר / תנני ואבנה |
ואין מקלט מכוון לתדרי ליבי,
הנוכל לצרוח את הלילה מכאן.
היוכל בכיי המס עוד סלע
ולא יכולתי אף לאבק.
והאחלש עוד
אם לא אקלוט,
לא אגע,
לא ארצה,
האם תדע.
וממעוף הדרור נפרס
מאל עיני המשתאות,
מעל טבע בטון,
מעל מבול אורות.
ולפתע כל קימור מדברי
לגופך יידמה.
מנוף אחיד חותך שמי לילי
ומשקלו כבד אך במעט ממשאי.
תניני
ואבנה את גורדי השחקים
של קנאתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|