עיני בורקות, למרחק מנצנצות,
בשקיקה רק לך מצפות.
געגועי הרבים נערמים בקרבי,
נשמתי קוראת לך לבוא, לחבק אותי.
עורי מעקצץ למגעך,
שפתי נפשקות לנשיקתך.

אחצה גבולות,
אגיע לשיא הפסגות.
כל מה שהיה קיים-לא עוד.

ואז באת...

סחרור חושים,
ערפול נעים.
כל הצבעים והצלילים חגים סביבי
בלטיפה עמומה עוברים לידי.
אבל אני לא מרגישה,
אני מודעת רק לך.

לחום הנפלא של גופך,
לרכות שפתותיך ונשיקתך.
לליבי הפועם, ההולם בחוזקה
כמו הסתובבנו סביב עצמינו במהירות אדירה.
ורחפנו, עלינו לשחקים,
עד ששאר העולם נמחק, ואנחנו-נשאנו למרחקים.