שוגית בר / 29.02.03 |
כאילו קורים אפופים נקרעים
וגורמים לחיוך להשכיח.
משהו מתחיל לחלחל בשכבות
לעייף, להעיר, להדליק ולכבות,
להוליך את גופך למרגוע.
שריר מנוון מתחיל להזיע
וכאב האימון הוא טרי וחותך
וזורם בליבך כמו הדם
מתעטפת שתיקה וזרה למילים
החדשות שאינן מוכרות
תקופה חדשה רטובה
עומדת בפתח הסבך הקטן.
כדאי להתחיל ולרוץ
האקדח כבר ירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|