פתאום התרגלתי לכתוב
להניע את העט הזה
ולחוש בכתיבה, לא להתנתק
וגם המילים הלא מהוקצעות
אלו הגסות שמונחות באחרונים
מצליחות לתת פורקן
איזשהי השלמה עם חוסר שלמות
וגם כעת זה קשה
אבל זה כבר סביל
כבר נראה חיוני כמו אז.
התחלתי לתהות אם זאת שירה
היום אני כבר לא כותבת אותה
די אולי בסתם משפטים קצרים
שפת קוד למעני
ואחרים ישתקו בקריאתן
המילים חסרות הקשר לא יסבירו את עצמן
המפתח היחיד למנעול נמצא אצלי
בחייך השלמים
   רגע אחד מושלם
כמו תו נגינה אחרון ביצירה
25.09.03