"מה זאת אומרת אי אפשר?" אמר בני כשהוא חצי יושב חצי שוכב על
המיטה שלי שוקע  בין הבובות שלי "קבענו לפני שבוע שנלך ועכשיו
את מבטלת? מה שיר תגיד ויואב?" "אני מצטערת אבל מקודם לא ידעתי
שזה מה שיקרה" עניתי כשאני שוקעת בפוף שלי ובוהה בתקרת החדר
שלי "זאת הזדמנות חד-פעמית וחשבתי שתבינו..." המשכתי מעקמת את
פרצופי ונועצת עיניים חתוליות בבני החבר הכי טוב שלי עוד מכיתה
ג'. עיניו השחורות של בני נעצו בי מבט מאוכזב "אי אפשר לדחות
את זה לפעם אחרת? קנינו כבר כרטיסים! ואת בעצמך יודעת  שהם לא
יופיעו בארץ עוד פעם!" "כן אבל ההזדמנות הזאת היא גם חד-פעמית
אתה יודע כמה "בוקים" שלחתי עד שמישו ענה לי?" "אז את עוזבת את
החברים שלך בשביל חוזה דוגמנות?" "לא נקבע משו אחר פעם אחרת!"
עניתי נועצת את מבטי בדובי הפרווה שהיו מונחים על המדף "בסדר!
מה שתרצי הוד מלוכתה דוגמנית הצמרת אני זז אם יורשה לי" בני
השתחווה לפני וגרם לי לצחוק ואז בהליכה מלכותית יצא מהחדר
שלי.
קמתי מהפוף ופתחתי את המגירה העליונה בשידה שלי והוצאתי אלבום
תמונות שהיה חרוט עליו "נעמה" באותיות מיוחדות התמונות מה"בוק"
האחרון שלי היו מסודרות שם מהיפה ביותר לתמונה שם יצאתי זוועה
מאז שהייתי קטנה רציתי להיות דוגמנית והיותי רזה עם שיער שחור
ועיניים כחולות חתוליות הייתה יתרון מבחינתי מה שגם גובהי
מתאים בדיוק לדגמון.

לפני שבוע קבעתי עם החברים שלי יואב שיר ובני לבוא איתם להופעה
של "אאוטקסט" שהם להקה מצויינת עם שירים מדהימים אבל מה זאת
אשמתי שבחינות לדוגמנות בחברת הדוגמנות "בוניטה" נקבעו לאותו
יום
אולי לפי דעתכם סדר העדיפויות שלי מוטעה וחברים באים לפני
חלומות אבל אם הייתם במקומי תאמינו לי שהייתם עושים אותו
הדבר.
סגרתי את האלבום ופניתי למטבח משם עלו ניחוחות מצויינים קציצות
ההפתעה של אמא הסתכלתי בשעון שש וחצי עוד יש זמן לארוחת ערב אז
החלטתי לעשות לחברה הכי טובה שלי שיר ביקור פתע
שיר היא חברה שלי מגן חובה בערך וכולם קוראים לנו תאומות
סיאמיות וכן אי אפשר למצוא אותי בלי שיר ולהפך.
יצאתי מהבית והלכתי שתי רחובות לבית של שיר, שהוא בית פרטי ענק
לא כמו הבית שלי שהוא בית קומות קטן ומעצבן, דפקתי בדלת ואמא
של שיר פתחה לי בחיוך והפנתה אותי לחדרה של שיר בעלייתי
במדרגות התבוננתי בציורים שעל הקירות את רובם ציירה שיר שיש לה
כישרון מדהים בציור. נכנסתי לחדר שלה שהיה תמיד מבולגן ואני
בתור חולת ניקיון עיקמתי את פי והרגשתי רצון לסדר לה את
החדר...
מצאתי את שיר שוכבת חצי מתה במיטה הגדולה שלה.
"מה קרה לך את נראית כאילו עברה עליך משאית"
"חוללללללה" ענתה לי מייבבת "מהבוקר אני מרגישה כמו סמרטוט"
"מתוקה" עניתי בחיוך מרושע "את תמיד נראית כמו סמרטוט תחדשי"
שיר במחאה זרקה עלי כרית והתיישבה על המיטה ובחנה אותי מכף רגל
ועד ראש והוסיפה בחינניות "ואת נראית כמו סחבה יקירתי" ושתינו
התפוצצנו מצחוק. אחרי שיחה של כחצי שעה של התעדכנויות סיפרתי
לה על כך שאני לא אצטרף אליהם להופעה שיר החמיצה פנים ואמרה
"תזכרי את זה נעמה כשאת תיהי דוגמנית מסלול אני מקבלת 40% על
היותי חברה כל כך מסורה" וחייכה חיוך תמים
זרקתי עליה את הכרית בחזרה "עוד מעט משודרת הופעה חיה של
אאוטקסט באמ טי וי את באה למטה לראות?" "ברור!" עניתי, ושתינו
דהרנו כמו שתי מטורפות במורד המדרגות לכיוון הסלון.