(משל לילדים גדולים)

בניתי לי על שפת הים ארמון מחול. בכפי האוהבת קימרתי לו כיפה
עגולה ובמרכז קודקודה נעצתי מקלון של ארטיק לימון. חלונות
עיניים חרטתי לו בקצות ציפורניי, קישטתי אדניותיו בצדפים
עגולים, שרטטתי מרצפות ושביל ארוך ולא מפוענח בקצות אצבעותי
המחייכות. חפרתי לו בריכה מלבנית מדוייקת שהובילה עד למים
בטפטופי גרגרים רטובים. בעדינות שקדנית פיסלתי דלתותיו. אזוב
וירוקת שתלתי גינתו וארובתו עשיתי שבלולים קטנים וצבעוניים. עץ
מפואר ותמיר יצקתי לו מבוץ קשה ובמקל איזמל חרטתי בו עלעלים.
התבוננתי בארמון הפלאים שלי כולי בת שחוק משתאה: היש יפה ממנו?

אני מביטה בו והשנים
נושלות ממני במטה קסמים.
התרוממתי על רגלי, עליתי על ארמוני המושלם וקיפצתי עליו שוב
ושוב בכל כוחי.

ושוב אמרו לי שאני אשמה בכל.