פעם ראיתי בטלוויזיה תכנית
סיפרו שם על משהו שגרם לי לחשוב
דיברו על כך שבחלל יש סימפוניות של גדולי המלחינים
שפשוט נעות להן במרחבים הפתוחים
וחשבתי לעצמי אז שאני יכול לומר משהו
ולכוון את המילים לשמיים
והו ינועו להן, גלי הקול הנושאים את מלותיי
וגם בעוד מליון שנים הן ישחו להן בחלל כמו במים

וחושב על זה עכשיו שאולי אם אלחש
שאני אוהב אותך יותר מכל אחת בעולם
אפלוט את המילים בלחישה דקה- כדי שלא כולם ישמעו
אך מספיק חזק כדי שגלי הקול יישאו אותם למרחקים
ואכוון את המלים לכיוונך, פחות או יותר
ואשא גם את שמך שתדעי שהמילים מכוונות אלייך מכולן
והן ישחו- מלותיי, על גלי הקול
עד שינחתו על אוזנייך הרכות

ואז, למרות שאני רחוק ממך כל-כך
ולמרות שהאהבה שלנו רחוקה מלהתממש
את תחייכי כי תדעי שאני אוהב אותך- וכמה שאני אוהב
ותחליטי שאת אוהבת אותי גם כל-כך ותגידי לי כן ותהיי רק איתי
אז עכשיו אני לוחש את מלותיי היקרות ומכוון אותן אלייך
וודאי בקרוב הן יגיעו אלייך וידגדגו את אוזנייך הקטנות
אז בבקשה תעני לי בלחישה דקה שאת רוצה ואוהבת רק אותי
והמילים יישאו לאוזניי למרחק ואני אשמע ואהיה מאושר ושלם.