לפעמים נדמה לי שאני לבד בעולם... שלמרות שיש מסביבי כמה
מיליארדים, ההרגשה כאילו הכל נחרב... והנה, אני לבד, מטיילת
לי, לבד, אוכלת, לבד, מתעניינת בדברים, לבד, חושבת, לבד,
אוהבת, אחד.
לפעמים נדמה לי שיש חוסר ביטוי בעולם... שלמרות שיש מסביבי
אינסוף מילים, ממאות שפות, אף אחד לא באמת יודע איך להשתמש
בהן... והנה, אני כותבת, בשפה אחת, מחפשת חרוזים, לשיר אחד,
מתעניינת ולומדת בשביל מטרה אחת, והכל לבד...
לפעמים נדמה לי שישנה חוסר הבנה בעולם... שלמרות שהרבה דברים
נאמרים, אין לאותן המילים קשב וצליליהן כלל לא נשמעים... והנה,
אני מנסה להשחיל משפט בעולם חסר תכלית, אך אין שומע ואין
מגיב... אולי בגלל זה אותי אף אחד לא מבין או מנסה להבין.
לפעמים נדמה לי שהחיים מורכבים מחוסר הטקט שיש בעולם... שלמרות
הנימוסים והלבוש ההולם, אין סוגר ובריח לפיות שטניות, ואין
חוקים שמונעים פגיעה באנשים הקצת יותר "פשוטים"... והנה, אני
מוצאת את עצמי נעלבת מכל דבר ודבר, כי יש אנשים שרק יודעים
להיות יותר סמכותיים ומעל לאחרים...
לפעמים נדמה לי שכל מה שהאנושות עשתה לעולם, אף אחד לא יוכל
לשנות אף פעם. |