תמר רחמים / פשוט אני |
רגזתם וצווחתם,
אני ישבתי בשקט, הבטחתי להשתנות.
אז חייכתי גם כשהיה עצוב ורע,
ואת דמעותי דחקתי פנימה
לא נתתי להן לפרוץ.
רק בלילה,
במיטה,
הסנטר רטט
והכרית לחה.
השתנתי מבחוץ,
אבל לכם זה לא הספיק
ובמקום לעזור, לדאוג ולחבק
שוב רגזתם צעקתם וצווחתם.
ואני,
נשארתי מבולבלת, לא מבינה
מה כל כך נורא בלהיות ילדה עצובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|