כל הזמן שומעים סיפורים על הפעם הראשונה, קסומה ומושכת, מיוחדת
ומרתקת. פעמים ראשונות הן טעם החיים ולכן גיל ההתבגרות מלא
בקסם. כי פעם ראשונה, זאת תחושה חדשה, זאת הרגשה אחרת. זה משהו
לא מוכר. בלתי נודע. ויש שתי אפשרויות להתמודד עם הבלתי נודע:
לפחד או להסתכל לו בעיניים. אני בחרתי לפחד.

נכנסים למכולת, קצת רועדים, לא בטוחים בעצמנו. הכנו כבר סיפור
כיסוי ותירוצים. אני משחקת אותה בטוחה בעצמי. מי ישמע, סך הכל
סיגריות. שואלת את המוכר והוא אומר 17 ש"ח. והלב שלי מתרומם,
כאילו נפל מעליו משא כבד. למה ציפיתי? ניידות משטרה?
הליקופטרים שיחוגו מעלינו ברעש וקול ממגפון שצועק: "ידיים
למעלה, אתם מוקפים!"? לא יודעת. אבל התאכזבתי שדברים באים כל
כך בקלות. שכל כך קל להפר איסורים ושהחוקים, הם כנראה רק
במחשבה שלנו. המצפון קיים, אבל מעבר אליו זהו שטח הפקר, והכל
בידיך. הכל אפשרי.

שאכטה ראשונה. קצת מריר בפה, אבל לא לקחתי לריאות. אורן ואמיר
הסתכלו עלי במבט של 'סאחתיין אחותי'. החזרתי להם מבט של
'שטויות, זה כסף קטן'. למה ציפיתי? לתחושה של הקלה? שהשאכטה
הזאת תפטור את כל הבעיות? שפתאום אני אמצא ביד ובראש את כל
התשובות? לא יודעת. אבל התאכזבתי. זה רק עשן. לא תשובה ולא
הארה ולא חוכמה ולא תבונה. רק עשן.

דלפק של מטבח. 2 ביצים, קערה. שוברת, טורפת, מוסיפה קצת מלח.
המחבת כבר מחוממת. שופכת את התערובת על המחבת ומתחילה לטגן
חביתה. הוא יושב על הכסא במטבח שלי ואנחנו מדברים. שיחת סמול
טוק. "איך היה היום בביה"ס?", "איך הולך עם הגיטרה?", "רוצה
ללכת לראות מופע גאז' במוזיאון תל אביב?". שתיקה. רחשים של
טיגון. "אני אוהב אותך".
למה ציפיתי? ורדים? שוקולדים? לחישות? דמעות בעיניו? סרנדה?
טיול לאור הירח? לא יודעת. אבל התאכזבתי. זאת הרומנטיות הגדולה
שרואים בסרטים? זאת אהבה?

שוכבים במיטה. הסדינים סתורים, והוא כבר הסתובב על הצד והוא
שקוע בשינה. חיוך על פניו, עוד בתולה שנכבשה.
ולמה אני ציפיתי? לחום? לאהבה? לחיבוק? לקירבה?
ככה החיים, מלאים אכזבות. מיתוסים מנופצים על כל צעד ושעל. גם
כן הפעם הראשונה.