כשאני חושב על זה עכשיו, וואלה אני לא יודע. אולי זה בגלל
שאנחנו בעידן של זיון בלחיצת כפתור, או אולי שבגלל הקצבאות
והקיצוצים נגמר לנו הערך לחיי אדם, או שזה בכלל בגלל החור
באוזון. מה שאני כן יודע, זה שהיה ריח שרוף באוויר. כמו
במטווחים בטירונות כשיריתי בנשק של הסמלת, זאת שזיינתי באוהלים
של הפלוגה ליד בשבת שסגרנו. מה שאני עוד בטוח במאה אחוז, זה
שהיה הרבה דם באזור, הרבה דם. זה בכלל לא היה כמו בסרטים, שיש
חור קטן בין העיניים. הראש שלו פשוט התפוצץ. חתיכות של מוח
ועיניים על הקירות, והדלת הירוקה של השירותים מלאה במה שפעם
היה הקרקפת של מוטי. ואני בכלל הבאתי מגב באוטו וסמרטוט, כדי
לנקות אחרי זה. אמרתי לעצמי אם הוא יתפרק לחתיכות גדולות אני
מנקה פה אחרי זה ולוקח אותו איתי, נזרוק אותו כבר באיזה פח
ירוק וגדול. וככה יסתיימו החיים של מוטי השמן, בפח ירוק. אבל
לא כך רצה הגורל, החיים של מוטי הסתיימו בשירותים הציבוריים של
קניון לב-העיר בפתח-תקווה, עם הקרקפת שלו על הדלת הירוקה, ליד
החריטה של ניסים שטוען שהיה פה ושהפועל אלופה. עמדתי מול גוש
הבשר השוכב ללא ניע, שלפני שתי דקות התחנן על החיים שלו, אמר
לי שיש לו אישה שתי בנות וילד קטן בדרך, אמר לי שהוא יקרא לו
על שמי אם אני לא יהרוג אותו ובכה, הייתה גם נזלת, ונזכרתי
בפעם הראשונה שאשתו מצצה לי במושב האחורי של הוואן החדש שקנה,
שיהיה מקום לכול המשפחה. חשבתי לעצמי, שכדאי להגיד לו שאשתו
מזדיינת איתי ועם אורי כבר חצי שנה ושהילד אולי לא שלו בכלל,
ושפעם אחת אפילו זיינו אותה שנינו ביחד. אבל אז אמרתי לעצמי,
שעדיף שימות רגוע, יחשוב שיכאב לה שתגלה שהוא נרצח. ויכאב לה,
באמת שיכאב לה. גם לבנות, רק שהן קטנות מידי בשביל שאנחם אותם,
האישה היא בדיוק בגיל המתאים. גם אני זוכר שיוסי בן דוד שלי
מהולנד, סיפר לי שהינו קטנים שאם מישהו מת ויש לו עניינים לא
סגורים בעולם הזה, הוא נהיה רוח רפאים וחוזר לעולם שלנו לסגור
אותם. מספיק זה שרצחתי אותו, לא צריך גם על הראש שלי שהוא יודע
שאני ואורי מזיינים את אשתו. אני שוטף את הידיים בכיור, שוטף
את הפנים, וחושב. ככה מרגישים שרוצחים? רציתי תחושה של עוצמה,
כוח, עליונות. ובמקומן, תקף אותי שוב הרעב שהיה לי לפני זה.
רעב של לאפה עם שיפוד אצל אורי במסעדה. מעניין אם הוא אצל אשתו
של חיים עכשיו.
הרהרתי לעצמי, והשתעשעתי לי במחשבה, שיכול להיות שהמחשבה
האחרונה שעברה למוטי בראש הייתה על תמי, אשתו, והיא בדיוק
באותו זמן חושבת כמה גדול הזין של אורי, וצורחת איך היא אוהבת
את זה ככה. זה הצחיק אותי בזמן שהחלפתי חולצה, ויצאתי לאוטו.
וכשאני חושב על זה עכשיו, וואלה, אני לא יודע. אולי היה טעות
לבדוק מה תהיה ההרגשה אחרי זה. אולי זה הייתה טעות לבדוק על
מוטי. אולי בכלל היה עדיף לרצוח את אורי.
אולי...
וואלה, לא יודע.