פיטר פן ישב לו משועמם, כבר עברו 4 שנים (כמובן 4 שנים
בעולמנו, שהרי בארץ לעולם לא הזמן לעולם אינו עובר.) מאז שניצח
את קפטן הוק הרשע. ומאז כלום! תקוע לו בג'ונגלים לחים ומגעילים
עם איזה פיה וחבורה של ילדים שכבר מזמן התחילו לעלות לו על
העצבים.
הוא חושב לעצמו, למה, למה לעזאזל עשיתי את הבחירה הזאת, איפה
הכיף בלהיות ילד כל החיים, נכון היה נחמד להילחם בפיראטים,
בתנינים, ושאר הרפתקאות. אבל זהו? זה מה שאני הולך לעשות כל
החיים? הרי בעולם המציאות וונדי בטח כבר התבגרה, אולי אפילו
מצאה לה איזה נער בגילה. והנה אני תקוע פה בלי היכולות להתבגר,
תקוע עם יעוד אחד לכל החיים, בטח שבוע הבא יגיע לפה איזה שודד
רשע אחר, או אולי מפלצת, ואז עוד פעם נלחם בהם. אולי אני אבקר
עוד פעם בעולם המציאות ואביא עוד כמה ילדים, שילחמו ביחד
איתנו, עד שכרגיל אנחנו ננצח, והם ילמדו שתמיד חשוב להישאר
טיפה ילד. אבל אז כמובן הם יחזרו לעולמם, יזכרו את מה שקרה
בתור החוויה הכי גדולה שלהם בחיים. וכמובן, יעשו את הדבר הכי
טבעי, יתבגרו.
ובעוד פיטר פן שקוע לו בחשבות עגומות אלו, הופיע הדבר הכי לא
צפוי בארץ לעולם לא, היה זה אישה, אבל לא סתם אישה, אישה בגיל
העמידה שנראתה בוגרת למדי.
"שלום לך ילד", אמרה.
"שלום", ענה פיטר פן בתימהון.
"אני סוזן ריד", הציגה את עצמה והמשיכה, "אני עורכת דין ויש לי
הצעה שלא תוכל לסרב לה".
"הצעה?" שאל פיטר פן בתימהון הולך וגובר.
"כן", ענתה סוזן, "זוהי הצעה חד פעמית שאני בטוחה שלא תוכל
לסרב לה, מה שאני מציעה זה שאתה תבוא איתי לעולם האמיתי, שם
נעזור לך להיפטר מהדימיון שלך, מהכישרון המטריד שלך לעוף, והכי
חשוב נעזור לך להתבגר".
"באמת?!" שאל פיטר פן בעיניים נוצצות לא מאמין שיש תקווה שהוא
סוף סוף יתבגר.
"באמת", ענתה סוזן, "אבל יש איזה טובה שאני צריכה שתעשה
בשבילי, אתה מבין החברה שמעסיקה אותי חיפשה מקום שבו יוכלו
לבנות פארק שעשועים לילדים, והשטח של ארץ לעולם לא פשוט מתאים
בצורה מדהימה. אבל לפי מה שמסתבר כל הארץ הזאת רשומה על שמך
ואנחנו צריכים שתחתום לנו על כמה מסמכים כדי שנוכל לפנות מפה
את כל התושבים ולהתחיל לבנות".
"ומה יהיה עם טינקרבל ושאר הילדים האבודים?" שאל פיטר פן.
"אל תדאג", אמרה סוזן, "אנחנו כבר נשכן אותם במקום כלשהו".
"טוב... אז עם ככה נראה לי שהכל בסדר", אמר פיטר פן, "תביאי לי
את הטפסים האלה ואני אחתום עליהם".
"כן, יפה מאוד", אמרה סוזן לאחר שפיטר פן חתם על הטפסים,
"עכשיו בוא, נעזור לך להיפטר מהדימיון שלך, ומהיכולות לעוף".
"רגע", אמר פיטר פן בחשד, "אמרת שגם תעזרו לי להתבגר".
"אבל ילדון חמוד שלי", אמרה סוזן, "או בעצם כבר לא ילדון, ברגע
שחתמת על הטפסים האלה בעצם התבגרת, בוא, אל תדאג, אני אקח אותך
לעיר ואתה כבר תבין הכל".