כשמייצרים תקליט יוצקים שעווה
שאני אקרא לה היכרות ראשונית
היא בהתחלה דביקה, רותחת, ניתנת למתיחה
לא משהו שימושית, לא משהו נעימה
כשהוא יבש כמו גלעד
אפשר כבר לשים אותו בפטפון ולנגן
אך יש שקט, שאני אקרא לו מין
התלהבת מזה שייצרת תקליט אבל מה הוא שווה בלי מנגינה?
אז שמת את הפלטה הזאת במכונה
שתחרוט עליה שיר עם סקסופונים, טובות, גיטרות חשמליות
ומקהלת זמרים של כנסייה ידועה
אקרא לרצף החריצים הזה על התקליט אהבה
אז שיווקת אותו, מישהו ראה אותו מרחוק
ראה פלטה שחורה סתמית, והכירה
הוציא אותה מעטיפת הנייר שלה
וגם מעטיפת הפלסטיק הפנימית
הניח אותה על השטיח המסתובב של הפטפון
שם עליה את המחט ושמע את השקט שבהתחלה
אחר כך התחיל השיר וכולם היו שמחים
אז הוא נגמר.
שקט.
והמחט התחילה לרוץ על שארית השעווה
עד שהגיעה לתווית ונתקעה בה עד אינסוף
עד שנמאס לך לשמוע נקישות ורעשי רקע מרגיזים
הרמת את המחט ושמת את התקליט בעטיפה. |
