נבנה לו עולם חדש, במשך שילוש מקודש של שעות, המחברות בין שני
רקיעים, שתי עולמות. בין משפחה דלה - ונערה זרה, שקרבה דיה כדי
להיות נושאת עמם בעול הכאב המתיש.
שנים יוסרה אותה זרה על חוסר הצדק שבעולם, על הפער הנחפר
ומעמיק עוד ועוד בין ימיה הגועשים, המלהיבים, לילותיה השלווים,
המלאים רוממות רוח - ובין שנותיהן של סובביה, המהולות צער,
בדידות, יסורים וחוסר אונים.
על מה ולמה זכתה היא, הרהרה על מה סובביה קוללו?
הלא כתינוק מרחם אמו הובאנו אל עולמות מרנינים, ויש שצורבים.
נפש נפש לאשר יועד לה. איש איש לאם ולאב אשר ניתנו לו -

בכפיה -

נטולת זכות בחירה.