לפני שזה התחיל,
היא כבר אמרה לי.
ואני כמו איזה דביל,
את אזני אטמתי.

היא הזהירה אותי מראש,
אל תפתח תקוות,
ועכשיו אני לפניה בוש,
איך חייתי באשליות.

חשבתי הכל יהיה ורוד,
כמו בארץ החלומות.
איך עכשיו אשרוד,
לאן ילכו כל התקוות?

כמה חבל שלא שמעתי לקולה,
הייתי חוסך לעצמי צער.
ועכשיו כמו גדולה,
עלי היא צועקת אתה נער.

לפחות עכשיו תתנהג כמו בוגר,
אל תשפיל את עצמך.
אתה אליה לא חוזר,
תן לה לחזר אחריך.

אבל מי כמוני אותי מכיר,
אני שוב אפול איתה או עם אחרת.
ליבי הוא כל כך שביר,
אין לי דרך נוספת.

וכעת שוב אתיישב לי
לחשוב ולטכס רעיון בעניין
אחשוב לעצמי שוב מי אני ומה אני
האם עדיין יש לי תקווה בזה העולם

אולי אחפש שוב לשבות את ליבה
אולי שיר ישנה את המצב
מה שלא תועיל - בדיבור - מילה
יתכן שתועיל השירה

זו תקוותי האחרונה
כי עד נפש הגיעו המים
אולי הפעם אקבל אותה
כי בלעדיה מה לי
                         חיים