שירלי רויטמן / אביב כמו פעם |
אבל לא בתל אביב.
יושבת בדירה קטנה,
חושך מסביב.
מרחוק אומרים
שיש שדות פורחים
וילדים צוחקים,
ואני
שומעת את הבת של השכנים.
יושבת בדירה קטנה
מחכה לפרפרים,
בעלי אותם כנפיים דקות,
שיושבים על מרום פרחים.
מחכה ומחכה,
אבל רק עשן מכניות בא.
אני רואה את הגינה,
אבל לא יוצאת עליה.
הפינה הירוקה האחרונה
מושחת על ידי הכלב של השכן,
זה עם המלונה האדומה.
אביב
זה כבר לא כמו פעם.
איפה הילדות?
איפה הטעם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|