מוקדש למורן


הכל נכון, חיים של כיף,
חיים קצרים שהכל חולף,
בדיבור, בשירה, הכל
משימת השלמה.
וכשאת כאן חושבת
על כל מה שכבר חשבת
פתאום זה נראה
קצת מוזר לספר
שבתוך הנפש פנימה
יש משהו אחר.

אפשר לברוח ברגע,
ולא למלא את המשימה,
לחיצה קטנה על ההדק
ויש ביטול לפקודה.
אבל זו לא הדרך
אז מה אם לא הכל קל
אנחנו חיים בעולם
די מטורלל
שלכל אחד יש חלום
שיהפוך למציאות
ולכל אחד יש זכות לחלום
איזו נוחות.

אהבות ישנות, זכרונות של פעם
תקופות רחוקות, עם התקפים של זעם
כשחורף יש טיפות שבכית
ואת לא רוצה שיידעו ויראו
אז יותר קל לך לחבק ת'כרית
זה נוח ופשוט, זה לא דורש ממך הרבה
קצת מוזר לספר
ולראות שזה מה שיוצא.

עברת את מחסום הגיל
עכשיו הכל הופך רגיל
ויש ידיים תומכות
והמון הבנות,
תפתחי את הלב,תחזיקי ת'יד
תעברי את זה ביחד
ולא לבד.

אדים מכסים והשעות רצות מהר
יותר מהר ממה שחשבת
כשהבטחת שבעשרים וארבע
זה הכל ייגמר.
תחשבי עוד קצת על הכל
זה לא משהו ששווה בשבילו
לסבול.
ואין פה סכינים בלב
יש פה פשוט אחד
שמבין ואוהב.