"אני בהריון", היא אמרה לטל כשהיא יוצאת מתא השירותים הציבורי
הישן והמסריח. על הלחי הורודה והיפה שלה נוזלת דמעה אחת, "טל
מה אני אעשה?" היא שואלת בחוסר אונים מוחלט, וטל עונה לה: "אני
אעזור לך, נלך נעשה הפלה, אני אהיה איתך, אני חברה שלך, יהיה
בסדר, אל תדאגי", אבל היא מודאגת.
בדיקת ההריון נופלת לפח כאילו אין לה משמעות בחיים שלה והיא
יוצאת מהשירותים וחוזרת הביתה. היא מסתגרת בחדר שלה יושבת על
המיטה פותחת את הטלוויזיה אבל כל מה שהיא רואה קשור לתינוקות.

היא תמיד רצתה תינוק, מאז שהיא הייתה קטנה היא חלמה על תינוקת
יפה משלה שתהיה דומה רק לה ולא לאף אחת אחרת. היא נוגעת בבטן
שלה ומרגישה, מרגשה איך שיצור קטן מתפתח לה בבטן בלי שהיא שמה
לב בכלל, ואז היא נזכרת שהוא לא רק שלה. "ליאור, ליאור שלי"
היא לוחשת, "אני אוהבת אותך", היא קמה אל הטלפון ומחייגת...
קול של אישה מבוגרת עונה לה: "הדס... חמודה, קולה נשמע עצוב
מיואש מדוכא, זאת הייתה אמא של ליאור, בואי אלינו, בואי מהר"
קול של ניתוק נשמע מהצד השני של הקו. בלי לחשוב פעמיים היא קמה
לובשת משהו נקי - בגדים חדשים שקנתה לא מזמן, כל כך הרבה
מחשבות רצות במוחה. היא לוקחת את המפתחות למכונית ונוסעת
במהירות של 60 קמ"ש בעיר.
היא חונה קרוב לבית שלו, נכנסת וכבר מבחוץ היא יכולה לראות את
כל האנשים שיושבים, כשהיא פותחת את השער כולם נועצים בה מבטים
כאילו שראו איזה רוח. היא דופקת על הדלת ואמא של ליאור פותחת,
היא מחבקת אותה בכל כוחה ומעבר לכתף שלה היא רואה תמונה שלו על
הקיר, התמונה תלויה שם עם כל כך הרבה חשיבות, היא הכירה את
התמונה הזאת, זאת תמונה מהצבא, הוא יפה, הוא כל כך יפה.

לאט לאט הן התרחקו אחת מהשנייה, "הוא מת הדס, הוא כבר לא
איתנו", היא עמדה שם כמו בול עץ, "ליאור שלנו, ליאורי" אמא שלו
הוסיפה. העיינים שלה נהיו אדומות ואז הגיעו הדמעות שזלגו
מעיניה כמו מפל של מים שאינו מפסיק לזרום. "לא, לא ,זה לא
נכון, זה לא קרה אני חולמת" ועכשיו היא מנערת את כתפיה של אימו
"תגידי שזה לא קרה תגידי!" אבל היא לא אומרת. "ליאור!" היא
צועקת כאילו שבאמת יכול לשמוע אותה, "ליאוררר", היא רצה החוצה
פותחת את דלת המכונית בחוזקה נכנסת למכונית נוסעת בלי לחשוב
לאן ובאיזו מהירות, והמהירות עולה ועולה :
60 קמ"ש, 70 קמ"ש, 80 קמ"ש,90 קמ"ש, 100קמ"ש ,120
ובום! המכונית נכנסה בעמוד חשמל שהיה שתי רחובות מביתו של
ליאור.

היא והוא כבר לא כאן,
היא והוא למעלה עכשיו... והתינוק, התינוק איתם.

7/4/04