הכי קשה, זה לראות את הריק
נניח, בערב של חג
יש כסא שנשאר, ריק ושותק
ומנה מיותמת של דג.
מתפתחת שיחה, מספרים חוויות
על שבוע עמוס שעבר
ומשהו חסר, בבליל הקולות
ככלי שפקע בו מיתר.
הכי קשה , זה לראות את הריק
לחפש את זה שחסר
נזכרים בחיוך, כשנישק וחיבק
ואיך עם כולם הסתדר.
יש רגע אחד, כשאתה מתבונן
ורואה את הריק ממולך
מאמץ זיכרונך ומנסה לדמיין
חוויות, רק שלו ושלך.
הכי קשה, זה לראות את הריק
כאשר מסביב המולה
קשה פי כמה, כשזכרו מתחמק
מתרחק, משנה לשנה.
כל מה שנשאר, גוש שיש עם שם
במקום קודר ועצוב
שם הריק מתגבר ואתה מהרהר
שבלעדיו, דבר לא חשוב .
הכי קשה, זה לראות את הריק...
יולי 2001 |
