בשבילי זה סרט שאני מדי יום חיה, תחושה המתעצמת מדי רגע
ומתפתחת. הפחד טבוע בי עמוק בפנים, חשש מהלא נודע מאפיל בתוכי,
משתלט על חיי, על נשמתי. ואז אני כמהה בסך הכל ללטוף, שיכניס
קורטוב של קסם במעגלי הכישוף. מגע רך שילווה בצלילים רכים
ויכניס לבן לשחור שבפנים. בתוך-תוכי יש גרם מדרגות, ובהן אני
עולה ומטפסת. מנסה לצאת מהמלכודת שבעוז משתלטת. והדרך ארוכה
ומייגעת ומה יהא בסוף המסע? האם את תחושת הפחד יותר לא אדע.
האם זה יפסיק להרגיש? האם יגיע הקץ. האם אחווה את חיי מהתחלה
וארקום אותם כפי שאני חפצה. ככל שאני מתקדמת במחול אני מובילה
את חיי ומושה אותם מתוך תהום והפחד מורגש פחות מאיים ומוחשי,
כי אני מגלה שבמהותו, הפחד הוא מעצמי. שלפחד שלי קוראים רוני.