מה לעשות?! איך הרסת את זה? איך היה לך האומץ להרוס דבר כל כך
יפה, כל כך מושלם. היית הכל בשבילי. איך יכולת להאמין להם? למה
לא לנסות לפתור את זה? ואם אהבת אותי כל כך, איך יכולת לחשוב
שאני משקר לך? אני מאשים אותך בכל זה. ואל תנסי להפוך את זה
אליי. את היית הדבר הרציני ביותר בחיים שלי. נהננו, שנינו מכל
דקה שהיינו יחד. יכולנו לעשות מה שבא לנו, אבל זה הלך. זה לא
יחזור להיות כמו שהיה, ואין פלא שכל פעם שאני רואה אותך אני
מתבלבל ומדבר כמו אידיוט גמור. אני אוהב אותך אולי יותר מהכל.
חבל שזה נגמר. אבל המשכת, ושכחת, ונשכחתי אני, ונמאס לי כבר
לשמוע על כל האנשים שאת איתם! לא נראה לי שמגיע לך אותם. לא
נראה לי שמגיע לי לשמוע עליהם, ולהשבר פעם אחרי פעם. אבל אין
לי מה לעשות נגד זה. אני כנראה עוד הרבה זמן אשאר ככה, לבד,
תוהה איך היה אם הם לא היו קיימים, אם היינו ביחד, רק עוד קצת.
מספיק זמן בשביל שאוכל לומר לך עד כמה יפה את, ועד כמה אני
אוהב אותך, ועד כמה טוב לי איתך. כנראה שלא אוכל עוד. כנראה
שנועדת למישהו אחר. היה לי כיף רציני איתך. אך כעת זה הזמן
להשבר.