את. זאת שתמיד התנגדה לצביעות של העולם
פתאום הופכת את עורך, כנחש המשיל את עורו קפוא הדם.
מילות האהבה שנתתי לעצמי לרקום על מסך מרצד
פתאום הופכות לביטוי הולם לעוד לילה לבן
חיי המציאות שהמצאתי לי הופכים כמוך את עורם
הבהיר, היפה, העדין, שחום העור של העולם
את. זאת שתמיד ידעה לגעת ברגעים הכי יפים
גם בלי ידיעתה, נהייתה חלום כאהבת נעורים.
רוצה לגעת בשיערך הנפלא, להתערבב בלשונך החלקה
חיוכך העשיר מוצא עצמו בלב הפועם הקטן
מתרחב, מתחיל לנשום, ממשיך לחלום
כתבתי לך שיר על לב שממשיך להלום.
זוהי את. המלכה ללא הממלכה
זאת שתמיד תישאר בזיכרון הצורם, הורוד, בחלום הקטן. |
