פעם,
בזמן עוד מזמני האגדות
ניתן למנות שנתיים לפחות
חי אדם מדהים ומאושר

פעם,
כשהחיוך היה חומק לו בקלות
מתעלם מעייפות או מתשישות
חיה איתו האהובה

ופעם,
הסיפור הזה היה ממשיך לעד
הוא היה מעודד את כל אחד
כששמע קולו
לא נס ליחו
טעם,
להמשיך ולהיאבק אל החיים
להמשיך על פני כל אותם שנים
כשגילה אותה
הפסיק להיות לבד

פעם,
הוא נכנס אל החדר הספון
הוא גילה שם בין כסתות שני רקום
את זו שקרא לה מתוקה

פעם,
כשחשב שהמבט לו משקר
אך האמת שלא ניתן עוד לערער
שכבה היא בזרועות לא לו

ופעם,
הסיפור הזה היה ממשיך לעד
הוא היה מעודד את כל אחד
כששמע קולו
לא נס ליחו
וטעם,
להמשיך ולהאבק אל החיים
להמשיך על פני כל אותם שנים
אך כשגילה אותה
הפסיקו חייהם

והפעם,
הוא יושב לו בין ארבע כתלים שותקים
ובחלון כבר לא מבחין אם סתיו? אביב?
הוא כתב את המילה האחרונה.

והרגע,
הוא מביט אלי דמעה נספגת
מתרומם באיטיות בלתי נסבלת
ומחליט להתחיל הכול מהתחלה

ופעם,
הסיפור הזה היה ממשיך לעד
הוא היה מדכא את כל אחד
כששמע קולו
התנדף ליחו
טעם,
הוא המשיך ונאבק אל החיים
המשיך לקראת כל אותם שנים
כשעזב אותה
זה לא כל כך כאב

כשעזב אותה באמת...
זה לא כל כך כאב.