עץ ערבה מציל על אדמה
בשרוכיו הארוכים העייפים
מפזר על פני כל השטח
את מקלות הקסם המשתרכים
בזהב
ושכבתי ככה מתחתיו
ומשם רואים הכל קטוע
חצי ענן פה
וצילה של שמש שם
כתמים כתמים של החיים
וגם על פניי הופיעו זהרורים
של אור שהצליח להתחמק דרך
מקלות הזהב הנרדמים
ועצמתי את עיניי ונזכרתי
בדברים
וראיתי אותך הולך עם מדים
ליד עצים כאלו
וגם אחרים
בדמיוני עוד צעקתי לך מאחור
שלא תלך שתשב איתי
תחת הכתמים האלה והמקלות הארוכים
שתשען על גזע הערבה
ותרגיש שאלו החיים
ואילו אתה
קראו לך דווקא המתים
והלכת איתם
ושכחת ממני
מתעלם מקריאותיי המבועתות
מכתמי השמש המזמינים על פניי
שהתערבבו לפתע עם זגוגיות
שזולגות שקופות להרגיז
הלכת ולא חזרת
ונותרו לי רק אותם מקלות
קסם קראת להם
ולי לא קראת
רק ליטפת פניי ולחשת
שלעולם לא תשכח את אותם
הרגעים.