לקחתני עמך
באשר תלך
ואני, כחולמת נסחפתי
אחר טרטור מנוע,
ריח הדרך המתקתק
ואבק הזמן
על גבי הצמיגים.

אוויר הלילה
מרווה צימאוני
לחופש,
תחנות-תחנות
סוטרות על פניי
ושוב
מדביקה להן כינויי חיבה
פן אשכחן,
חיה במרווח
בין תחנה
לתחנה.

לקחתני עמך
ככל אותם דברים
אשר נערמו,
התפוררו בין ידיך
ואני
נחבאת אל
הערמות,
לא ידעתי לאן,
לא ידעתי אותך.

אוטו זבל
תהא לי אתה
דירת פאר
בדרכי
הן לעצור לא ידעתי.
ופניי אל הדרך
וטרטור המנוע
בדומיית ליל ירח
ינחמני
כאותן מילים
שיראתי
לומר.


נכתב עבור הסדנה ה42 בבמה.

(גירסה משופצת)