לקחתני עמך
באשר תלך
ואני, כחולמת נסחפתי
אחר טרטור מנוע,
ריח הדרך המתקתק
ואבק הזמן
על גבי הצמיגים.
אוויר הלילה
מרווה צימאוני
לחופש,
תחנות-תחנות
סוטרות על פניי
ושוב
מדביקה להן כינויי חיבה
פן אשכחן,
חיה במרווח
בין תחנה
לתחנה.
לקחתני עמך
ככל אותם דברים
אשר נערמו,
התפוררו בין ידיך
ואני
נחבאת אל
הערמות,
לא ידעתי לאן,
לא ידעתי אותך.
אוטו זבל
תהא לי אתה
דירת פאר
בדרכי
הן לעצור לא ידעתי.
ופניי אל הדרך
וטרטור המנוע
בדומיית ליל ירח
ינחמני
כאותן מילים
שיראתי
לומר.
נכתב עבור הסדנה ה42 בבמה.
(גירסה משופצת) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.