נפגשו שני הצדדים לקרב הסופי, הקרב אשר יקבע את עתידו וקיומו
של העולם הזה בעתיד.

הבור, בו בוערת אש שורפת, אך אפלה, חם אך אפל מפחיד ומרתיע.
ממנו יוצא אל הקרב מפלץ שחור, עם קרניים ענקיות, כנפיים שחורות
וקרועות, נראות כאילו שפעם היו כנפיים של עטלף. עיניו של המפלץ
בוערות באדום, בהן מרצדות להבות אדומות כהגיהנום עצמו.
ציפורניו כטפרים חדים ודם נוטף מהם בנהרות של מוות טהור. עורו
מתוח על עצמותיו כסמרטוט ישן וקרוע התלוי על וו חלוד, הוא נראה
מת וחסר נפש, אך עם כך גם כה חזק ובלתי מנוצח. הוא משחרר צווחה
קורעת לב, כאשר הטפרים שעל רגליו ננעצים באדמה בשטח בו נקבע
הקרב האחרון.

ההר, מלא בצמחייה ירוקה, בהיר מאור השמש ומעליו שמים כחולים
ויפפיים. מן העננים שנראים כמו גושי צמר גפן רך ונעים התלויים
בשמיים מעל ההר ומסביבו יוצא מלאך יפה תואר. כנפיו לבנות כאור
ומלאות בנוצות נעימות נושאות אותו אט אט למטה. גופו חטוב כשל
אל יווני, עיניו משקפות חיים ושמחה. בידו חרב הזוהרת בכל צבעי
הקשת, ידיתה המוזהבת מקושטת בשלל אבנים יקרות וגילופים יוצאי
דופן ביופיים. בגדיו גם הם לבנים כמו שלג טרי והקיפולים במשי
נראים חינניים יותר מבגד מגוהץ.
הוא נעמד ברכות אך ביציבות על הקרקע בזירה המאולתרת כאשר שיערו
הארוך והכהה מתעופף מעט ברוח, ואומר בקול צלול ונעים "התכונן
לתבוסה, יצור אפל!" היצור ענה בעוד צווחה מזעזעת, כעונה
לאתגר.

שני הלוחמים הסתובבו שניות אחדות אחד סביב השני, אחד נראה כמו
צל הזז בתנועות מגושמות כשל גופה נרקבת המנסה ללכת, בעוד השני
נראה כמו כתם אור הנע בחינניות.  לא עבר זמן רב עד אשר הם קפצו
אחד על השני. נשמעו עוד צווחות איומות, אך גם צרחות, אשר נשמעו
עדינות ונעימות כמו קול המלאך בעת שדבר. הנפות חרב, טפרים
ננעצים... הם מתגלגלים על האדמה, מסתובבים באוויר, מתיזים דם
לכל עבר. ברקים מכים באדמה, רעמים חזקים נשמעים, ברד חזק פוגע
בשניהם ורק מקשה על הקרב הבילתי אפשרי. השמיים נכהים לשחור
מעננים אשר מסתירים את אור השמש, האדמה נצבעת לאדום מכמויות
הדם שנישפכות אליה עם הגשם. עוד זמן רב הם נלחמו ללא הפסקה,
באכזריות ופראות שרק גברה עם כל רגע של לחימה.

שעות רבות עברו עד שהוכרע הקרב. ועכשיו אין שום תקווה לעולם,
משום שהכרעה זו פירושה קץ הקיום והרס העולם. "שכחו מהעולם כפי
שזכרתם אותו, הגיע קיצו! אין לשום יצור חי מפלט מהגורל, השמדתי
את תיקוותכם האחרונה להצלה. כאן זה נגמר", אמר הקול העדין של
המנצח בגאווה, ואז צחק צחוק חולני ומרושע, כאשר שערו הכהה נידף
ברוח, חרבו תקועה באחת מהעיניים האדומות. הנוצות הבודדות
שנשארו על כנפיו נושרות אט אט אחת אחר השנייה, ופניו יפות
התואר קיבלו חיוך חולני כמעט כמו צחוקו.