מיומנה של קורל הילר
לפני כמה ימים, כמעט שבוע, הלכתי עם אחותי הקטנה וסבי לחוף
הנכים בהרצליה. כל מי שמכיר אותי ידע תיכף ומיד שאם ישאלו אותי
אם אני רוצה ללכת לים אני אסרב בכל תוקף. אבל באותו יום חורפי
הסכמתי, כי ידעתי שלא נשחה כלל. כשהגענו התאמנתי קצת בזריקת
כדור עד שנמאס לי. אחותי השתלטה על המגלשה וסבי שמר עליה. אם
יש דבר שעושה לי צמרמורת חוץ מזה שנוגסים ביסים בארטיקים זה
לגעת בחול. אבל הפעם הרגשתי את זה רק בהתחלה בגלל שהרגשתי שזה
היה חול מיוחד, חול ים. הלכתי לאסוף קונכיות וצדפים לאורך
החוף. מההתחלה כבר החלטתי שאני לא אאסוף צדפים (חוץ מכאלה
מיוחדים מאוד) אלא רק קונכיות ואבנים. הלכתי הלוך ושוב לאורך
קו החוף, מתענגת על רוח החורף של הייתה מהולה בגשמים. הגלים,
כמו מכבדים אותי, עצרו כל פעם לרגלי, חוץ מכמה פעמים שנמלטתי
מפניהם. הרגשתי כאילו אני מתגרה בהם. כל פעם שפסעתי פסיעה בחול
המהול והספוג בים, המים שמסביב רגלי הפכו ללבנים ויבשים עד אשר
הרמתי את רגלי. לפתע, ראיתי אותה. ידעתי כל הזמן שאני מחפשת
משהו מיוחד חוץ מהקונכיות והצדפים המיוחדים ואז גיליתי. אספתי
אותה מהר והתרחקתי מה מהגלים שאיימו להרטיב אותי ולקחת אותה
ממני. פתחתי את כף ידי לאט לאט, כאילו הטבעת היא אוצר. בשבילי
היא הייתה. טבעת כזו, מצאתי לפני כמה שנים בחוף הים ושמרתי
אותה מכל משמר, עד שנעלמה כשעברתי דירה. היא הייתה עשויה מאבן
אפורה-שחורה עם סלסול יפה באמצע אך היא לא התאימה לאצבעי העבה.
חשבתי על 2 סיפורים לטבעת. הראשון היה שילדה שהלכה לחוף הים
איתה, איבדה אותה והים עיצב את צורתה מחדש לטבעת הים. לאחר
שסיפרתי לעצמי את הסיפור הראשון נשבעתי לעצמי שלא אעזוב אותה
ואשאיר אותה לחסדי הים שישמור אותה לעצמו בסודי סודות. הסיפור
השני שהמצאתי לאחר מכן נאהב עלי יותר ונחרט בזיכרוני. אולי יש
3 טבעות כאלו, טבעות המסמלות משהו ואחת מהם שלי, אולי אני באמת
משהו מיוחד! המשכתי ללכת לאורך החוף. לאחר שסידרתי את מחשבותיי
רציתי לחפש עוד טבעות אבל איבדתי כיוון. חזרתי אחורה לאט לאט
עד שראיתי את המקום. היה זה שביל המוליך אל תוך הים, שביל
הצדפים קראתי לו. הוא התחיל בחוף ונמשך אל הים. באותו רגע
שקלתי לקפוץ המימה וללכת בעקבותיו אבל ההיגיון גבר עלי. יכולתי
לטבוע, וגרוע מכך זה היה אמצע החורף! המשכתי ללכת לכיוון השני,
זה שלא נגעתי בו. תוך כדי הליכה, הסתכלתי על השקיעה שנחה לה
ביופי מדהים על הים, שוקעת בתוך עצמה. לפתע מצאתי עוד שביל
צדפים וגם בו, כמובן, הייתה טבעת נוספת. אספתי את כל האוצרות
שמצאתי ורצתי אל סבי ואחותי. לאחר השתעשעתי מעט במתקנים ואכלתי
גלידה חזרנו הביתה. כבר באותו היום רציתי לכתוב סיפור זה אבל
הייתי צריכה לסדר קצת מחשבותיי.
קרה בתאריך: יום שבת 18.01.03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.