היה הייתה פעם ילדה קטנה שחיה בכפר קטן בארץ קרירה. שמה של
הילדה היה ניליה. ניליה הייתה ילדה עליזה מאוד, היו לה הרבה
חברים וחברות, והיא מאוד אהבה את אמה ואביה. אך היה משהו
שניליה אהבה מכל, ואלו היו פטריות. גם הוריה וגם חבריה לא אהבו
כל כך את עניין הפטריות, אך אהבו אותה בגלל אופייה הטוב. כמה
ימים לפני יום הולדת של ניליה, שאלו אותה הוריה מה היא רוצה
ליום הולדת. "אני רוצה פטרייה" היא אמרה להם "פטרייה גדולה
ואדומה!" היא חייכה אליהם ויצאה לשחק עם חבריה. הוריה החליפו
מבטים מודאגים, והמשיכו לחשוב על רעיון למתנה. לאחר כמה דקות
של הליכה, פגשה ניליה את חברה נומי. הוא שאל לשלומה, ואחר כך
שאל, כאילו במקרה, מה היא רוצה ליום הולדתה. "אני רוצה פטרייה"
היא ענתה לו "פטרייה גדולה ואדומה!" נומי חייך אליה, ואמר שהוא
צריך ללכת. ניליה המשיכה ללכת עד שלפתע פגשה עוד כמה מחברותיה.
גם הן שאלו אותה מה תרצה ליום הולדתה, וגם להן היא ענתה אותה
תשובה. באותו יום, כל אחד מחבריה שפגשה שאל אותה מה תרצה, והיא
ענתה את אותה תשובה. כמה ימים לאחר מכן, חגגה ניליה את יום
הולדתה. כשהחלה פתיחת המתנות ניליה שמחה מאוד. היא פתחה
בסקרנות את המתנה הראשונה, וגילתה שעון. המתנה השנייה הייתה
קופסא, והשלישית חולצה, והרביעית ספר, וכן הלאה. אך אף אחד לא
הביא לניליה פטרייה. ניליה הקדירה פנים. "מה קרה?" שאלו כולם.
"אני רק רציתי פטרייה אחת, פטרייה גדולה ואדומה..." היא אמרה
בעצב.