אני בדרךכלל פשוט מדבר לעצמי, אבל עכשיו אמצע הלילה ואני בבית
של חבר אז אני לא יכול לעשות רעש, אז במקום לדבר אני כותב.
ההבדל היחיד הוא שאני מדבר יותר מהר ממה שאני כותב, אבל אני גם
חושב יותר מהר משאני כותב אז זה לא כ"כ משנה. אולי אני פשוט
אכתוב בקצרנות. בכל מקרה, אתמול שי ישןאצלי כי אני לבד בבית
והכל, ודיברנו על המוןשטויות. אחד המשפטים שהוא אמר תוךכדי
שיחה היה משהו כמו "אל תגיד לי שאתה לא בונה על יעל..." ושוב
עולה שאלה שהצלחתי לשכוח ממנה לתקופה קצרה של אושר. אני רוצה
אותה בכלל? אני יודע שאפילו אם היינו חברים, זה בחיים לא היה
מחזיק. אני לא עד כדי כךאוהב את האופי שלה וכבר ניסיתי להיות
עם מישהי שאני לא אוהב, זה לא הולך. אל תבינו אותי לא נכון,
היא בסדר והכל, בחורה חמודה, אבל לא בצורה יוצאת דופן. אני
יותר אוהב למשל את האופי של דפנה או של מאיה מהכיתה שלי שאני
בד"כ מתייחס אליה בתור מיה. הפלוס המשמעותי של יעל הוא שהיא
הבחורה הכי יפה שראיתי בחייםשלי. וכל פעםשאני מודה בזה יש לי,
אפשר לומר, צביטה קטנה בלב (אולי צביתה? לא נראה לי... לא
משנה). האמת היא שאני צריךלסיים את העבודה שלי בפסיכולוגיה.
אני לא מאמיןשאני עושה את זה במקום. בכל מקרה עוד לא עניתי
לעצמי על השאלה בכלל. אז בואו נראה, אבל מבלי לנסות לשכנע את
עצמי. רק לנסות להבין. טוב, אםהיה לי איתה משהו, מה זה היה?
כמו שאמרתי חבריםלא היינו יכוליםלהיות. גם ככה היא לא טורחת
לשמור על החבריםשלה יותר מדי. מה שהפריע לי בעצם (וסליחה שניה
שאני קוטע לעצמי את חוט המחשבה) הוא שכל הקטע הזה היה אמור
לגרום לי להרגיש טוב או לצאת גבר (עם מרכאות שאין לי כוח
לעשות) ורק יצאתי מושפל. לפחות בעיני עצמי, וזה הכי חשוב. היא
בהתחלה רצתה אותי, איי, שניה, זה כואב לי להיזכר, בכל מקרה היא
רצתה אותי, ואז אני נהניתי מזה קצת, ומהר מאוד קרה משהו שצפיתי
שיקרה אבל קיוויתי שלא (ניסוח לא רע...), והכל התהפךלכךשאני
רודף אחריה. והכי גרוע, והאמת היא שזה מצחיק אם הייתי מישהו
אחר ומישהו שמסוגל לצחוק על סבלם של אחרים, (מצחיק... רוב
האנשים עונים רק על הדרישה הראשונה, אני עונה רק על השניה ואדם
עונה על שתיהן) זה שהיא זרקה אותי. מצד אחד זה נחמד... לא יודע
למה אבל יש בזה משהו נחמד. מצד שני זה בעסה כי לא נישקתי אותה,
ואולי אפילו בגלל זה נפרדנו. מה שהכי מוזר, שניה, בדיוק קראתי
את השורה שעברה ושמתי לב שכתבתי "נפרדנו" (הנה, מרכאות כאלה)
וזה טיפשי כי לא באמת נפרדנו כי לא היינו ביחד. יצאנו איזה
פעםפעמיים, זה לא נקרא... שניה, אני אשמור ואחזור למה שהתחלתי.
אחלה, אז מה כתבתי? אה כן, מה שהכי מוזר זה שלמשךתקופה אולי לא
הכי ארוכה אבל בהחלט משמעותית, החל מההופעה של הדג-נחש באמפי
ועד ל... היום נגיד, זה בכלל לא הפריע לי. האמת היא ששוםדבר לא
הפריע לי. הייתי בחודש של אופוריה מינימליסטית, ה.ג.ב.
(המקבילה שלי ל- .A.K.A) אושר. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה מפריע
לי ולא הצלחתי. אולי לא ניסיתי מספיק, אולי לא הייתי צריךלנסות
מלכתחילה. אולי אם אני אשכב עם (מילה שאני לא מרבה להשתמש
בה... אז אני אחזור אחורה אמחק אותה ואכתוב "אשכב עם" במקומה)
עשריםבחורות ביוון זה יתקן את העוול. אולי עשר, עשרים נשמע קצת
לא מציאותי. מדהים, אם הייתי כותב בקצב כזה את העבודה שלי
הייתי מסייםאותה כבר לפני ימים. אותיות סופיות, למה צריך רווח
אחריהן? לא משנה... איפה הייתי בכל הטרגדיה היוונית הזו? משהו
עם יעל ועם מחסור בדיכאון. מה הנקודה? אולי אני לא רוצה אותה
וזה מפריע לי. אני מרגיש כאילו שזו ההחמצה של החייםשלי, והדבר
היחיד שיכול להפחית מגודל האכזבה הוא החמצה גדולה יותר, או
אלצהיימר, או 14 שנים פלוס מינוס. לפחות... לפחות מה? לא יודע
לפחות מה. בוא ניראה, לפחות אני מוכשר. במוזיקה, מתמטיקה ואולי
גם כתיבה. אני... חכם, אני אולי נראה טוב. ומה עוד... אני יכול
להיות חמוד כשאני רוצה. ובנוסףאני גם ישןשלוש שעות בלילה אז
אני מאוד פרודוקטיבי כי יש לי יותר זמן פעולה אופציונלי נגיד.
מדהיםשאני לא רוצה אותה בכלל עכשיו בניגוד ללפני כמו דקות
נגיד. אני באמת צריךלחזור לעבודה הזאת. אח"כ אני אקרא את מה
שכתבתי פה ואחליט אם אני נותן את זה למירב נגיד. או אם יש לי
משהו להוסיף. טוב. זהו. ערב/בוקר טוב.