אתה כל הזמן עושה את זה.
אתה מסתכל עליי, מסתכל על סבתא ושוב מסתכל עליי.
כל הזמן.
אני יודעת, אני יודעת מה אתה חושב!
ואתה רואה את זה בעיניים שלי וזה לא מזיז לך בכלל...
אני יודעת את זה.
אתה חושב לעצמך,
כן,
עוד כמה עשרות שנים גם היא תראה כמו שזיף מיובש. בדיוק כמו
סבתא שלה.
וכשהיא תאכל כל המרק ינזל לה מהפה, והשיניים "שלה" יחרקו.
וגם לה יהיה מבט מזוגג בעיניים. כאילו הנשמה שלה כבר מתה והיא
רק מחכה לגוף.
והיא תזוז באיטיות מעצבנת, אבל אני לא יוכל להתעצבן עליה כי
מסכנה, היא זקנה, זה לא באשמתה.
והציצי שלה יגיע לפופיק, לא יהיה לה אפילו אחוז של מיניות.
הגוף שלה סתם יראה כמו משהו שפעם היה מוגדר. כן, אני אגור עם
צל של בנאדם. מישהו שפעם נמשכתי אליו אז התחתנתי איתו, וכבר
עברתי את הקטע של "עד שהמוות יפריד בינינו", אז אני זורם.
אוף, אבל זה איכסה לזרום.
פעם למילה "לזרום" היה פירוש הרבה יותר מגניב ומרדני, ולא
הכוונה לחיות עם... אוי, איכס.
ואז אתה מביט עליי עם ההבעה של "גועל נפש" בעיניים שלך ומתחיל
בחיפוש, לראות אם זה כבר התחיל. ופתאום אתה מבחין בקמט הקטן
ליד העין שלי, ובעובדה שהציצי שלי כבר לא עומד כמו פעם,
והמחשבה מתרוצצת בראשך - היא השמינה מאז שהתחתנו, לא? אבל היא
עדיין לא הייתה בהריון בכלל?! מה יקרה כשיהיה לנו ילד?!!
ואז בום!
אתה מוריד את הראש למטה במהירות, כאילו קיבלת סחרחורת או
משהו.
ואז אתה מסתכל על דוד חיים.
בחיים לא ראיתי אותך מחייך כמו שאתה מחייך כשאתה מסתכל על דוד
חיים. בחור נמוך ושמנמן, עם לחיים אדומות ומפרצים בשיער. אחד
כזה שלא משנה מה, הוא יודע להסתדר. קומבינטור, ממזר, תחמן.
והחיוך שלך, כל כך גדול, שאני פשוט רוצה לעטוף אותך בסינר אדום
ולנפנף בך מול שור זועם.
אוי, אני מתרפקת על הרעש של העצמות שלך מתרסקות.
וכן, גם עכשיו אני יודעת על מה אתה חושב.
אני יודעת מה אתה חושב!
ואתה רואה את זה בעיניים שלי וזה לא מזיז לך בכלל...
אני יודעת את זה.
אתה חושב לעצמך,
רגע,
אולי בסוף אני אהיה כמו חיים?
אשים את הזקנה בבית זקנים ואמצא לי צעירונת ללילות ארוכים.
אקנה לה קצת תכשיטים, אפנק אותה כל כמה שנים באיזה מטבח חדש
לבית או סלון, והיא תהיה שלי.
רק שלי.
כי זה מה שצעירות מחפשות היום, רק כסף. זה מספיק להם, שום
אהבה, שום ניצוצות. את זה הן מקבלות מהריח.
כן,
ריח של שטר יכול להשפיע הרבה על הצעירות של היום.
אני אנפנף בשטר והן כמו כלב פראי יסתערו עליי.
אלו החיים. מי צריך לזרום? כן, אני אהיה כמו חיים. בלי צרות.
ושוב אתה מסתכל עליי, והחיוך שלך נמחה מהפנים כאילו לעולם לא
היה. ואני מדמיינת את הרעש הזה של העצמות שלך מתרסקות,
איזה תענוג.
ואתה ממשיך להסתכל על הקמט הקטן הזה.
אתה לא שם לב בכלל למבט המאיים שאני נותנת לך,
לפחות ככה אתה רוצה שאני אחשוב.
אבל אני שמה לב, כן כן, אני שמה לב להכל.
אתה יודע מה? גם לי יש רעיון.
גירושין. שמעת על זה?
יותר טוב מעצמות מתרסקות. כן!
גירושין זה הרבה יותר שווה מעצמות מתרסקות.
אני אתגרש ממך, ואקח ממך את כל החיים שלך,
לא יהיה לך כסף לשים אותי בבית זקנים,
ולא יהיה לך כסף למצוא לך צעירונת.
לא לא.
זה מה שאני יעשה, אני אתגרש.
ואתה לא יודע על מה אני חושבת.
אתה רק יודע שאני חושבת על מה אתה חושב עכשיו.
אבל לי, לי יש מחשבות משלי לפעמים.
ואתה לא רואה את זה בעיניים שלי, רק את הקמט אתה רואה.
וזה כל מה שמזיז לך...
אני יודעת את זה. |