"שמי עמית אני בת כמעט חצי שנה אבל חיה בגוף בן 18 ו-7
חודשים..."
נשמע לכם מוכר? אולי היא מנסה לחקות את גבי ניצן האגדי? אז לא!
טעיתם! אני מספרת את סיפורי האמיתי... האמת שלי היא שהתחלתי את
חיי לפני כמעט חצי שנה לאחר 18 שנים של מוות, פשוט לא ידעתי
שאני מתה, להיפך, חשבתי שאני הכי חיה בעולם אבל רק עכשיו אני
מבינה מה זה לחיות...
מאז שפגשתי אותך חיי התחילו, כל יום הפתעת אותי, כל שניה
גיליתי משהו חדש על עצמי וכל נשימה גדלו רוחי ונשמתי כאחד.
חשבתי שאהבה כמו שלנו קיימת רק בסרטים וגיליתי שאני חיה יחד
איתך בסרט. סרט ארוך בלי הפסקות שהמסכים לא ירדו עליו לעולם
והרייטינג לא מעניין את היוצרים והשחקנים, כי הרווח שלהם התחיל
גבוה וגדל כל דקה שהסרט מקרין.
כשאני איתך הכל מסתדר וכשאני בלעדיך אני מבינה איך. אתה גידלת
אותי, יצרת את מה, מי שאני ועל זה אני חייבת לך, פעם ראשונה
בחיי, תודה!
תודה שהאמנת בי ולא ויתרת, תודה שנתת לי הזדמנות להוכיח את
עצמי, תודה שפתחת אותי לעולם חדש של רגשות, תודה שלימדת אותי
לחיות, לנשום, לצחוק, לבכות והכי חשוב-לחייך. תודה שלימדת אותי
מה זה משפחה, מה הם חברים. תודה שהראית לי מה באמת חשוב ומה
שולי, תודה שהיית שם אפילו כשפישלתי. תודה שנתת לי השראה, תודה
שנתת לי בטחון עצמי ואפילו גרמת לי לכבד את מי שאני. תודה
שהוצאת אותי מהשוק שלי והחזרת אותי לעולם החיים. תודה שלימדת
אותי ליהנות מכל הדברים הקטנים, מכל הרגעים המיוחדים, מכל
הריחות והצבעים החדשים...
אולי הייתי צריכה לקרוא לקטע "טקס אוסקר", כל כך הרבה תודות
ותמיד שוכחים את התודה הכי חשובה. אז אני לא אשכח אותה ופשוט
אקצר או אדלג על כמה מהתודות הפחות חשובות ואומר לך פשוט, תודה
שלא נתת לי להמשיך למות...
אני לא אמרתי תודה אמיתי אף פעם לאף אחד כי לא ידעתי איך,
עכשיו אני יודעת ומבינה כמה זה חשוב!
כשעזבת אותי מתי שוב אבל זה היה מוות שונה הפעם, הפעם ידעתי
שאני מתה. הרגשתי את החיים בורחים ממני כמו בלון עם חור.
אדם חכם פעם אמר לי שלאהוב ולהתאהב הם שני דברים שונים, עכשיו
אני מבינה את ההבדל. אני אוהבת אותך מעומק ליבי אך גם כבשת
אותי והצלחתי להתאהב. זה קרה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי...
אני בטוחה שהסרט שלנו מלא אקשן ואירועים ולכן הוא ימשיך לרוץ
עוד המון המון זמן!
הנה כתבתי עליך סיפור שמח שלא תתפדח להראות להורים שלך ואני
מקווה שאפילו תתגאה, כי יש לך ממה...
"אני רצה בשדה, מתרחקת מהאש וכל הזמן מגבירה מהירות כי אני
יודעת שאחרי הצוק, בין כל הקוצים יש גוש סלעים ועליו אתה מחכה
לי... אתה ובוקי..."
"ואיך שלא אפנה לראות תמיד איתה ארצה להיות..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.