היום בבוקר, בצאתי את דרכי לעבודה לא התרחש שום דבר חדש.
כהרגלי הצתתי סיגריה בפתח הבנין, ותהיתי לעצמי כמו בחול יום,
דרך איפה כדי שאעשה דרכי לשם.
הדילמה כלל איננה פשוטה. כי אם אלך בדרך הראשונה, אולי אגיע
מהר יותר אבל בשנייה אולי יקרה בדרכי משהו מיוחד ואפגוש מישהו
מעניין או סתם אתקל במחזה ממש משעשע.
לבסוף הלכתי בשלישית. אינני יודע אם זא הדרך מהירה יותר או
מעניינת יותר? בסופו של דבר הגעתי לעבודה בזמן והדרך היתה
נעימה. בדרכי חלפתי על פני בית כנסת, בשעה שהתפללו בו תפילת
שחרית.
היה משהו יפה במראה המתפללים העוטים טליתות ופניהם עטויות הבעת
שינה. אינני יודע עם בדרך אחרת, במיוחד בשעת בוקר כזאת הייתי
נתקל במשהוא מעניין יותר. כך שכל סוגיה איננה משנה למרות שאני
נורא נהנה ממנה כל יום וכל פעם מחדש.

אתה יודע? תמיד חשבתי שמחשבות מאין אלה, יחודיות רק לי. מסתבר
שמה שאתה חושב שיחודי רק לך ,יחודי גם להרבה אנשים.
אכן ידידי אני מבין את כוונתך, אצלי אותו הדבר, אך לא תמיד
הדבר נעים ותמים כל כך. לא תמיד אנו משכילים לראות את הדברים
בצורה היפה שלהם.פעמים אני נלחץ, אפילו ממחשבות ודמיונות
פשוטים, בדיוק כמו הסבוכים והמסובכים. עד שאני מגיע לחנק של
ממש והחיים בדמות אדם, קר, אכזר ומנוקר מניחים ידיים על צווארי
ובמבט חלול ומתכתי, חונקים אותי ואינני מצליח להשתחרר. מבטי
מתערפל מחוסר החמצן ואז אני מתעורר, לעולם גדול יותר מכני יותר
ואני קטן יותר ממש כמו מקק, כל רצוני הוא שלא ידרכו וימעכוני
לרצפה.
שטיות. אין טעם בלחץ, רוב הסיכוים שיוביל אותנו להחלטות שגויות
ונפספס את מה שבאמת רצינו לעשות, אם לא נעשה את אשר על ליבנו,
חרטה תהיה מנת חלקנו ואין לנו רצון בה. אבל מה זה משנה כנראה
שבין כה, או כך נגיע לאותה נקודה.

תאר לך, שבלילה הזה בדיוק לפני אלפים שנה. בדיוק באותו לילה
כרגע, עם אותו ערפל כבד, שמסתיר את ראותך אפילו למטר. באותה
רצועת חוף, פה ליד השרידים של העיר העתיקה. הלכו שני אנשים
ודנו באותן בעיות כמו לנו. האחד סוחר בשמן זית והשני אין זה
משנה מה הוא באמת.
הסוחר יספר לחברו על איזה התלבטות עסקית שיש לו. אם לשווק את
סחורתו בארץ, או שמא ישלח על ספינה לרחבי תבל. מחד הרווחים
יכולים להיות ממש גבוהים, מאידך חשש יש לו אם תטרף הספינה.
החבר ירגיע את הסוחר בכך שהספינות החדשות עשיות מארז הלבנון,
סיכויים קלושים שיטבעו וימשיך להלל בשבחה של הטכנולוגיה החדשה.
סוחר יקשיב לחברו וישתכנע.
בתורו, יספר החבר לסוחר על איזה בעיה שפוקדת אותו, זה באמת לא
משנה איזה. הסוחר יענה לו דבר מה, באמת באמת שזה לא משנה מה.
הרי הם כבר מתו מזמן והחיים שלהם כבר אין להם כל ערך וזיכרון.
אני מקווה לטובתם שעשו מה שטוב להם. אמת היא שאין כל הבדל בינם
לביננו. עכשיו הם יושבים על סלע, כמונו, והסוחר מבקש סיגריה.
אבל הוא לא יכול, עדיין לא המציאו כאלה.
חכה שנייה אני הולך לתת לסוחר סיגריה, אני תכף חוזר.

אני לא מבין את הסיפור הדפוק שלך? מה אתה רוצה להעביר פה?
אני רוצה להעביר פה שכלום לא משנה, הכל נמצא בראש שלך ודברים
יראו איך שתרצה שיראו.
בולשיט! עזוב עזוב, כבר מאוחר בוא הביתה מחר עבודה ונמאס לי
מהזיון שכל הזה שלך.

מאוחר לילה, אני כבר בבית. שקט פה כל כך ורק חבטות שעון
המחוגים מזכירות שיש עוד עולם שלם חוץ משקט וחשכה. אני עובר
לכיוון החדר וקולם של הפסיעות חותכות את הדממה ותחושת שלווה
ורוגע משתלבות בתוכי. איזו שיחה מוזרה? היא מעולם לא התקיימה,
כמו גם האנשים העתיקים שסופר עליהם מקודם ואתה ידידי כלל לא
באתה לעולם ובריאה אתה רק בראשי. ללא ספק כבר אין מקום הלילה
למחשבות, הרהורים והזיות. אני כבר באמת צריך לישון. מוזר מה
יהיה עלי מחר?