כל כך הרבה זמן חלף וכלום לא השתנה
אני ואת, הילד, אותה השכונה
אותם שדות ירוקים ועבודה שלא נגמרת
אותו שיר שחוזר על עצמו, כל פעם בתחנה אחרת.

אותן הכותרות, אותו שוק מוכר
ושנינו יושבים בסלון, מביטים זה בזו במבט מנוכר
הפרסומות המציקות, דואר הזבל שנשלח
ערימת הכלים בכיור שמחכה לברז שייפתח

אולי עכשיו זו רק תקופה שחורה וזה עובר
שמעתי שיש כאלה שאצלהם זה לא חוזר
אולי זו את ואני - כבר לא כמו בעבר
אולי פשוט צריך להסיר את הקולר מהצוואר?!

אותו הרחוב, אותו מבט, על נשים שונות
איך תמיד גם מבעד לבגדים הן עירומות
אותם ריבים מטופשים, חוזרים ונשנים, מהתחלה
אותה רוטינה בכל לילה, כמו רובוט על סוללה

ויש בזה טוב, אפשר תמיד למצוא אותו
עם כל שחור יש גם לבן, השאלה: "מה כמותו?"
האם זה מסביב או שזה רק שנינו?
אולי אני סתם הוזה והכל פרי דמיוננו?!

כל כך הרבה זמן חלף וכלום לא השתנה
אני ואת, הילד, אותה השכונה...