לזרום הוא ידע יותר מהכל. לשלוט בתנועה מהיכן שתבוא. הוא
הכיל בתוכו אינסוף נהרות, הרים של בינה ומצולות של חוכמה. הוא
עבר כבר המון וידע את הכל. הוא היה עולם גדול, שלם ומושלם.

יום אחד נשאל העולם שאלה. שאלה מפי נפש זכה. שאלה נשמה על
היותה, כאבה היא על אי שלמותה. מדוע, איננה בטוחה בדרכה? מדוע
הספק תמיד בליבה?, מדוע, מדוע איננה שלמה?

חיפשה הנשמה תשובה אצל העולם המושלם. והעולם יודע הכול, בטוח
בדרכו וחופר בתוכו, מחפש תשובה לתת לנשמה. וכבר נתן העולם
תשובה לנשמה, אולם הנשמה לא הסתפקה. "כיצד תדע, העולם המושלם,
כיצד לעשות אם הינך מושלם? כיצד תדע לתת לי תשובה כאשר אתה,
אינך שאלת אף שאלה?"

אז חזר העולם לחפור בתוכו. התחיל אז לשאול שאלות את עצמו. הוא
מצא בתוכו מערה חשוכה, מערה עמוקה וכולה חלולה. כלום לא נמצא
באותה מערה, רק שלט קטן עומד בצידה, ועל השלט כתוב: "כאן נמצא
החסר בעולם. המערה - אנטיתזה של העולם המושלם".

ונכנס העולם אל המערה, וראה לפניו את אשר מעולם לא חווה.
והמערה חשוכה וקצת מפחידה, מעוררת בו רגשות אשר מעולם לא ידע.
הספק בה בכול והדרך קשה. ההמשך לא ברור, חוויה חדשה.