יום יום אני וירון היינו יורדים לגן הציבורי ומשחקים בכדור, זה
כבר הפך אצלנו להרגל, אין יום שבו לא היינו יורדים לשחק

יום אחד כאשר שיחקנו עף לנו הכדור לאחד הספסלים, זה היה ספסל
שבו ישבה אישה ומעולם לא נראתה זזה מהמקום וגם אף אחד אף פעם
לא התיישב לידה

"היי, סליחה גברת" אמרתי, "את מוכנה לתת לנו את הכדור?"
"כן" אמרה, "חכה, אני כבר נותנת" וזרקה לעברנו את הכדור
"תודה" אמרתי לה
"חכו רגע, ילדים" אמרה, "מי אתם?"
"אני יוסי וזה ירון" אמרתי, "אנחנו חברים וגם שכנים"
"נעים להכיר" אמרה
"ומי את?" שאלתי
"אני" אמרה, "אני אשתו של אלוהים"
"סליחה" אמרתי, "לא הבנתי, את אמרת שאת..."
"אשתו של אלוהים" אמרה
"זה נשמע קצת מוזר" אמרתי

זה אכן נשמע קצת מוזר, לא ידעתי שלאלוהים הייתה אישה, לא ידעתי
אם להאמין לה או לא

"ומאיפה את?" שאל ירון
"אני" אמרה, "אני מכל מקום"
"איפה נולדת?" שאלתי
"בגן עדן" אמרה, "נולדתי בגן עדן"

זה נראה לי קצת תמוה, אני חשבתי שהולכים לגן עדן כשמתים ולא
כשנולדים

"ולמה כל יום את יושבת על הספסל ולא זזה מהמקום?" שאלתי
"מפני שאני נהנית לשבת פה, להנות מהפרחים ומהעצים" ענתה

"יוסי" אמר לי ירון
"מה?" שאלתי
"בוא נמשיך לשחק" אמר
"טוב" אמרתי, "ביי" נפרדתי מהאישה ואני וירון הלכנו והמשכנו
לשחק עד הערב
בערב חזרנו כל אחד לביתו

כשחזרתי הביתה סיפרתי להוריי על מי שפגשתי בגן הציבורי, הם לא
האמינו לי, החלטתי לאכול ארוחת ערב, לראות קצת טלוויזיה וללכת
לישון

למחרת אחה"צ נפגשתי עם ירון כדי לשחק, הסתכלנו על הספסל ומשום
מה ראינו אישה אחרת יושבת שם, החלטנו לגשת אליה

"סליחה" אמרתי
"כן?" אמרה
"את אולי יודעת מה קרה לאישה שישבה פה פעם על הספסל?" שאלתי
"היא נפטרה אתמול" ענתה
"ומי את?" שאלתי
"אני" אמרה, "אני הבת של אלוהים"