גישש מטהו
אחר סלע להכות
ישע החליק
משפתה התחתונה המשורבבת לפנים
"אדוני" הנחתה וקולה
צנצנת דבש שסדקים נבעו בה
נערה חסרת גיל
כבתולת ים שהקרה מחגווי הסלע
"אדוני" נהגה בו בכבוד הראוי
והוא לא מיען אליה מצוקתו
סירקה בשיני חסדה פלומתו הקלושה
נושא כלים מרטן
נמשחתי לאבירות
הרשיתי לה להידחק לפני בתור הארוך.

התרוצצה אנה ואנה,
חלפה על פני פעמים אין ספור
כציפור נודדה שאין בטוחה היא
אל החום היא נוהה, או שמא לכפור
דמתה כמשוועת למילה בוטה
רשפי עיני העדינים נתלו בה
אך הוא המהוקצע ברישולו
משקפי שמש כהות מתנדנדות מרקותיו,
ניגש בביטחה
כיזב איזה תימהון
הנחוץ לו פיתרון
המוטמן, דרך מקרה, בכיסה
סתם איני אומר זאת,
אלא במשטמה גלויה.

ניערהו מעליה,
אך לא שבה לטפוף
בפרוזדור המתוח
הכזיב האביר, לא שימש לה מגן
מפני הבלח הרוח
המפיק זנב הסוס,
מלפני אורחה מרקעת
נמהר היה הוא לנוס.


יכולה הייתה להדיר
מור שפתה השמוטה משוועתו
עשות עצמה כלא שומעת
הרי זקנים
ניתן להימנע מהם על נקלה

לגמוע מפינכת שפתותיה
טללי חמלתה
כאגורים בין נימי עלה
הבא אל הפה המושט
בכיווץ מתקער
סבי נדמה כערל לב
פרצופו מתכער
בנהי נוכח סרטי קולנוע,
גם אני הלא
רומס בלא משים חרציות הרבות כגרגרי החול
ערומות כתלוליות עפר לפני ביתי
משתוחח הייתי לפני רקפת מניצה
בצמרת גבעה הרחוקה
במרום גולן שאין ניבט הוא מחלוני
שטוף האוקיאנוס הצהוב.