|
את כל שיחותינו
שהיינו ממתיקים
למתק הקצב הרך -
אזכור.
קורי הערגה הכמוסים
אותם טווית לגופי
בסבלנות בלתי נלאית.
מבטך המצועף עלי
עת חדרה בוהן סוררת
אל חדרי חדריי,
חספוס לשונך בחיכי
החניק גניחותיי - אזכור
איך נעת בהס
מתפתל לצלילי.
נהמת לבי חפנת
בכפות ידיך
עד תום.
שפתיי נעות
קולי לא נשמע
עד תשוב - אזכור. |
|
|
"בהתחלה חשבתי,
'טוב, זה רק
סלוגן אחד. רק
אחד לא יעשה
נזק.' אבל אחרי
הסלוגן האחרון
הם אמרו לי: 'מה
דעתך? רוצה עוד
אחד?' אז חשבתי
'בטח, זה רק עוד
סלוגן אחד...'
אבל הם המשיכו,
עוד ועוד
ועוד!!!"
מתוך: "איך
התמכרתי
לסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.