ואולי,
לא היו הדברים מעולם.
אולי
מעולם
לא דיברתי נפשי לאדם, לקרבו אלי?
מעולם -
בלילות ארוכים וערים של כמיהה,
ממעמקי תהום,
לא ביקשתי קולי לנשום?
מעולם לא קרעתי עורי מעלי,
לא זעקתי אל ליבו, בשחור תקוותי
ובחום
של תמימותי,
ההיית, תמימותי, או חלמתי חלום?
אימי הייתה שרה לי את שירה של רחל כשהייתי קטנה, לפני השינה.
זו אני בשיר שאני הכי קשורה אליו
ואולי לא היו הדברים מעולם,
אולי
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזעת אפי?
מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר?
מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כנרת שלי... הוי, כנרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום? |
