חלומות ניגרים מלוע פיך
המתמלא אט אט - מהול בחלומות
ובלילות יבשים מצער אני חולמת עלייך באה
ונושקת לי עם שפתייך הרטובות.

עפה את כמו פנתר עדין ושחור הרודף
אחר חלומותיו
ומעליו - הירח מתגלה בכל הדרו.

אני רוצה לרדוף אחרייך כמו סוס
לבן אבל אני מתעוררת
וריח נוכחותך עוד מתייבש בחדרי.

ארובות עיניי נוזלות בזהירות אך בחוכמה
וכמעט עפות אחרייך דרך החלון בעוד גופי ישן
ואגלי זיעתו מתערבבים בסדינים

אני לוחשת לך דברי טעם,
רוקמת אותך לתוך חלומותי.

ולא, לא לך
וגם לא לשובך אזקוף ראשי
אולי לשמש ולקרניה החודרות מתחת
לציפורניי המתסיסות יקיצותיי.

האם נרדמתי עלייך, ילדות עכורה?
או שמא הכל רק חלומותייך המשוטטים
בציפור נפשי בעוד הצער מכסה אותי
בסדין עם פרחים סגולים.

אם היה מקנן בך הצער, נוזף ביופייך
כמחלה נדירה, הייתי שותה אותו
ואז לילותייך היו רכים יותר.

אולי עוד אוכל לחזור למקום בו אני זוכרת
אותך לראשונה, ניצני סקרנותך טובעים
בתוויי פניי, מגששים לעבר חלוני
והרוך לא היה מטפטף לי
דרך הידיים.

כשלפתע, בצהרי היום,
ששפתיי ייבשו על הכרית
גיליתי אהבה