New Stage - Go To Main Page


וכשהיא באה להניח יד ארוכה וחיוורת
על לחי בוערת היא מתרגשת.
אני יודעת שכשידה תנוח עלי היא תרגיש
את מוחי, המפמפם מעליות שבורות.

וכשתביט,
זרם חשמל היא תראה
פתע נפסק בזגוגיות עיני.

והדמעות,
כתולעי משי ארורות
היוצאות מנבכי ליבי האילם
הכחוש.

ואני,
איני ממש שם
אך תולעי המשי יספרו לה
מה ליבי רצה לספר ראשון
ולמרות זאת,
נדם.









בואי.
אספי דרכך אלי
קחי מה שתקחי והגיעי הנה
למקום הזה.

בואי,
קחי את קוץ הבר הזה
בכדי שתהיה סיבה טובה
לחפוץ בידיו המשונות של האושר,
וקחי אותי אתך לרכך
מכה אדירה.

ובקשר לתובנות החלולות,
את לא תתבקשי לגעת בהם.


לידיו המשונות של האושר
לא נעלם התוכן וגם לא המילה בדבר
אבל הוא בכל זאת לא ישכנעך
שהרגע גם את
נגעת בו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/4/04 17:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית ביט

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה