היא פחדה לחיות בצילה
ידעה כי השקט ירמוס את כולה
ניסתה להילחם, אך הבובה נבעתה
תקוותה היא לנצח את מחשבות העבר,
ילדה טעונה ללא הבטחות לעצמה
היא מעולם לא קיבלה מאיש תעצומה,
ועד כמה יפה שאיתרה מכשולה
כמו עולם גורף לכולה בכתיבתה,
לו הייתי, אני, אז ער לכישורי כעת
הייתי מכין לה משקה סגולי כשוקם
ומשקה עד שתגמע,
היום אין לדעת מהו הגיגה
הלוואי כי אור שמימי עליה זורק
עוד כן אני, וזוכר נעימותיך המרנינות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.