יש פעמים שבהם מתכוונת אני לעשות משהו, אבל יוצא משו אחר.
זה קורה בעיקר כשאני רוצה להתחמק, להתחמק מן המטלות שמוטלות
עליי, ואז אני פשוט נשכבת לי על המיטה, כשלצידי החלון, השמש
הנעימה, השמים הכחולים והענן הלבן, מלא האופטימיות.
אני בצל הנוף שנשקף לי מהחלון מסתכלת ומביטה, מדמיינת את
העננים לצורות. כך אני מעבירה את הזמן, יושבת לי שעות על גבי
שעות, מחכה לך שתבוא, שתציל אותי, שתהיה בחיקי!
אבל, ללא טעם, אתה לא מגיע.
אני? אני נותרת לי מביטה בנוף הנשקף לי מהחלון, מסתכלת ומביטה.