רחמים אינם מועילים לחזיר שעל המזבח.
גם מחמאות אינן מועילות לחזיר שעל המזבח, כי אמנם המרחק הוא רב
בין מחמאות לבין רחמים, אך מנקודת מבטו של הזבוח, מחמאות
ורחמים הם היינו-הך. ההבדל היחיד הוא, שהמחמאות מגיעות לרוב מן
הזובח עצמו או מתומכיו. -מה אתם אומרים על החזיר השמן והיפה
שהבאתי?  -בהחלט משובח!  -ללא ספק, חזיר לתפארת!  ומהיכן באים
הרחמים?  מעבר לגדר. מעיניה של ילדה, הרואה כיצד מתפתל היצור
הקשור בידיו וברגליו. מזדעזעת למראה מעשה הקונדס של אחד
מהמבוגרים: הוא לקח תפוח ודחף בכוח לפיו של החזיר, רק כדי
שיראה טיפוסי. כל הגברים צחקו, מלבד אחד, שרטן: "נו באמת, ג'ו,
תתבגר. חבל על התפוח".
הילדה רצה פנימה, לבית. "אמא, למה הם מתעללים בפורקי?"  אבל
אמה התנדנדה לה בכורסתה הבלויה, פניה כבושות בשתי המסרגות
ובפקעת הצמר, לא השיבה.  "אמא, פורקי הוא חבר שלנו! למה הם
עושים לו את זה?!"  אמה יכלה רק לגמגם: "די בתי... לכי לנקות
את האבוס..."   "אבל אמא! למה את מרשה להם?!"  "אני ניסיתי
בתי... אבל את מכירה את אבא שלך. הפעם עברתי את הגבול".  קולו
של פורקי השמיע צווחה מעוררת רחמים. הילדה התחילה לבכות. היא
רצה אל אמה, אחזה חזק בזרועה וטלטלה אותה. "אמא, תעשי משהו,
בבקשה..."  אבל האמא, מצדה, זעקה בכאב משלה, כי בתה תפסה
בזרועה הפגועה. האם השתמשה בידה האחרת כדי לדחוף מעליה את
הילדה. "זה מספיק, כריסטינה!  את לא יכולה לעשות דבר! לכי
לנקות את האבוס!"  "ומה אחר כך?"  "אחר כך התפללי..."