הם לא יכולים לראות אותי עכשיו, מקום המחבוא שלי מספיק טוב...
ואם הם יבואו לקחת אותי? אבל לאן? למה הם תמיד לוקחים, אבל אף
אחד לא יודע לאן? משהו פה מוזר, יותר מדי מוזר בשבילי.
למה דווקא אותי? למה אני? לא עשיתי רע לאף אחד... אבל הם יבואו
בסופו של דבר, הם יקחו לי הכל, ובמיוחד אותו... אני יודעת
שכן... השעון שלי, היקר שלי, המחוגים שלי שזזים להם כל כמה
שניות... חי חי חי... איך אני אוהבת אותו. אבל הם לא יניחו
לו... ולא לי... למה זה קורה לי?!
אלוהים אדירים שבשמיים, תציל אותי בבקשה, תוביל אותי למנוחת
עולמים!!! רק שיהיה לי שקט... שהם יעזבו אותי בשקט!!!
בשקט!!!
זה לא יגמר... אמא... איפה אמא שלי? שתציל אותי מיגוני העמוק!
חסל סדר שיגעון! ידי אלוהים באות לקחת אותי לעולם אחר, ואני לא
מעוניינת ללכת! הקירות סוגרים עלי... נהיה שחור, קר... גם אתה!
גם אתה איתם! כמו כולם! לא רוצה לעבור דירה שוב! לא רוצה שוב
להחליף את השם שלי... זה לא יעזור לכם! אתם שומעים?! עכשיו גם
אתה. אין שום בעיה, אפשר לסדר את זה... אתה חשוב כמת... כן,
כן... שמעת אותי.
הוא אמר לך שלקחו אותי? שוב לשם? נמאס לי, נמאס לי
מהזריקות...
מממ... מושלם ממש... שורוק, שורוק!
והיא, מה את מתחבאת?! אני אמצא אותך... אני טובה בזה...
כן, כן, אני אומרת לך. הוא לא ילך רחוק איתך, כמובן... רחוק
מדי לפחות.
לא קרוב, מעט מדי חברים טובים אתם... שניכם לא תהיו רחוק ולא
קרוב... באמצע! באמצע אני אמרתי, וככה זה יהיה. לא, לא! אמרת
שתהיי פה, אמרת שתצילי אותי!!! אמרת שתעזרי! איזו מן עזרה את
מציעה?! זאת עזרה זאת?! את קוראת לעצמך שרינק?! מה זה השרינק
הזה, לעזאזל? מכווצת לי את הראש! את המחשבות! גונבת לי כל אחת
מהן... אני אתבע אותך! את לא תצאי ממני עם שקל!!! שקל!!!
טוב... אני הולכת מפה... מקום אחר להתחבא בו אני צריכה
למצוא... חי חי.
אולי לפינה השניה של החדר... כן... אין ברירה... אז שלום...
מילה שימושית... להתראות... גם מילה שימושית... לא פחות... בטח
שלא יותר...
|