עדי זילברברג / כמיהה מובנית |
את מתבוננת בי מרחוק בעיניים שקופות
רוויות ביישנות נעורים עגלוליות של גוף מול תחתוני חוטיני בצבע
מושלם של ילדות
ואני מטומטם לא אעשן עמך סם
לא אשכיל לקרב וללגום
באותו העניין דמוקרטיה
ואיני מבין כלום
קשה להיות איתי
לי או לסובבים
אני כל כך רך וקל
וכל כך לא ברור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|