התגעגעתי
תמיד עונג עצום הוא הגעגוע אל שאינו ניתן לאומדן
משילה מעליי את הצבעים המכסים ונותרת בצבע אחיד
מפקירה בידיך את הגוף
מרפה ממנו לחלוטין,
תנועה איטית, משוטטת האצבע המורה בורוד המתוק שבין ירכיי
מגבירה לאט ובהתמדה את הקצב, מדשדשת בשלוליות שיפכו במהרה לים
גועש
אבדן השליטה קרוב,
קולות החיה הפצועה שמיתרי הקול מפיקים מתוככי הגרון מתפזרים
בחלל בהרמוניה מופלאה
הבעיטות הלא רצוניות, הקרסול שמערסל את כפות הרגליים בדרך ללא
מוצא
הנשימות כבדות
היד אובדת ביער הערווה, בוחשת במרץ
הנחיריים מתרחבים בתאווה
את גדלה וגדלה
וכוחך עליי גדל והולך
דמעות עולות בעיניים
ברחוב זעקה נשמעת
נכבשתי
לשנייה שאין פסגה גבוהה ממנה. |
