[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








התגעגעתי
תמיד עונג עצום הוא הגעגוע אל שאינו ניתן לאומדן
משילה מעליי את הצבעים המכסים ונותרת בצבע אחיד
מפקירה בידיך את הגוף

מרפה ממנו לחלוטין,
תנועה איטית, משוטטת האצבע המורה בורוד המתוק שבין ירכיי
מגבירה לאט ובהתמדה את הקצב, מדשדשת בשלוליות שיפכו במהרה לים
גועש
אבדן השליטה קרוב,
קולות החיה הפצועה שמיתרי הקול מפיקים מתוככי הגרון מתפזרים
בחלל בהרמוניה מופלאה
הבעיטות הלא רצוניות, הקרסול שמערסל את כפות הרגליים בדרך ללא
מוצא
הנשימות כבדות
היד אובדת ביער הערווה, בוחשת במרץ
הנחיריים מתרחבים בתאווה
את גדלה וגדלה
וכוחך עליי גדל והולך


דמעות עולות בעיניים
ברחוב זעקה נשמעת

נכבשתי
לשנייה שאין פסגה גבוהה ממנה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבל זו היתה רק
פליטת פה!
חזור!



סבתא של אפרוח
ורוד יורקת עליו
בטעות את שיניה
התותבות תוך כדי
שיחה,
ומתפלאת שיש לו
פתאום משהו נורא
נורא חשוב לעשות
בבית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/04 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טלי פייביש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה